איך הסופגניה של חנוכה יכולה לשנות דפוסי חשיבה

או במילים אחרות, מה אני חושב על “דוגמנות הסופגניות” באינסטגרם
למי שפספס, בקהילת הפיטנס בישראל השנה משהו חדש קורה. מאז שאני זוכר את עצמי כמאמן/תזונאי ואת הסושיאל מדיה מתפתח במקביל,בכל שנה לקראת הסופגניה של חנוכה, אוזן המן ומשלוח מנות של פורים ומצה של פסח, מאמנים ודיאטנים רבים מיד שלפו את מיטב האסטרטגיות להתמודד עם הנבלים שבחגי ישראל.
בימים האחרונים אני רואה דווקא מגמה אחרת, בה אנשי “תחום הבריאות” מדגמנים אכילת סופגניות ו”מרימים” להנאות הקטנות שבחג. אני חייב להודות, בהתחלה זה עצבן אותי, נו, באמת. כל אחד שיאכל עכשיו סופגניה יעלה לפיד את הפעולה הכל כך לגיטימית הזאת? במחשבה שניה זה היה לי ברור – חד משמעית. דווקא בגלל שלנו, מאמני הכושר והדיאטנים זה כל כך ברור מאליו – צריך לעשות את זה.

למה לדעתי זה חשוב?

כיוון שללקוחות שלכם ולעוקבים שלכם זה לא ברור מאליו. אנשים נוטים פעמים רבות לאמץ דפוסי חשיבה כמו אלה:
– אם אתה מאמן כושר – כל החיים שלך הם סביב תזונה וכושר
– הרגלי האכילה שלך הם “טהורים” לגמרי
– בטח לדיאטן שלי יש במקרר רק חסה וירקות (ואולי חלבונים רזים)
– בטח בן/בת הזוג שלו/ה ממש סובלים
– אבל אני לא רוצה תפריט דל פחמימות / דל שומן / דל טעמים
– הוא מייצג אורח חיים שהייתי מת לקבל על עצמי ותוצאות שהייתי רוצה לפגוש, אבל אני פשוט לא יכול כי זה כל כך קשה
ה”יוזמה” הלא מתוכננת הזאת לדעתי עובדת בדיוק על הקוטביות שבה אנשים מתייחסים לאוכל.
אפשר או “להיות בדיאטה” או “לא לשמור בכלל”. כדי לראות תוצאות חייבים להיות “תחת משטר”.
אני מדבר הרבה על המחוייבות של אנשי המקצוע לקדם אורח חיים, בריאות, ודפוסי חשיבה חיוביים לגבי אכילה אצל העוקבים והלקוחות שלהם . במיוחד אנשי מקצוע “משפיענים” בסושיאל מדיה.

 

אז מה לדעתי, תיעוד שקוף ואנושי כן יכול לעשות

– מצמצם את פערי התפיסה שאורח חיים בריא הוא משטר
– מחליש את התפיסה של “טוהר האכילה” של מאמני כושר ודיאטנים
– מקדם את התפיסה שמאמני כושר ודיאטנים הם קודם כל אנושיים, חשופים לאותם גירויים, וההצלחה שלהם בתהליך האישי שלהם היא תוצאה של ניהול נכון ורציונלי של ידע, הרגלים ודפוסים
– מקדם את ההבנה שלהנאות יש מקום בכל סוג של שגרה, ונכון לגבי כמעט כל יעד
– מנמיך את הסיכוי לאפקט ה”חטאתי, אז אני כבר יוצא מהשגרה לחלוטין”
– מוריד מהפרק את אחת התפיסות המזיקות ביותר שיש אצל הפרט ביחס לאימוץ הרגלים בריאים או תהליך לעבר יעד – “אני לא בנוי לזה, זה קשה מדי, אני יותר מדי אוהב אוכל” וכו’.
לדעתי זה עוזר לגבש אצל האדם את ההבנה שהאחריות היא אצלו, במילים לא מפולטרות זה אומר “חבר, גם אני אוהב אוכל, גם אני אוהב ליהנות, אל תספר לעצמך שזה בגלל שאני גוזר עלי סבל שאתה לא חזק מספיק לשאת. אתה יכול, אתה רק צריך ללמוד כלים כדי לדעת איך. ולהשקיע”.

 

**איך הסופגניה של חנוכה יכולה לשנות דפוסי חשיבה**או במילים אחרות, מה אני חושב על "דוגמנות הסופגניות" באינסטגרםלמי...

פורסם על ידי ‏‎Shahar Kochavi RD‎‏ ב- יום רביעי, 5 בדצמבר 2018

מוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
דילוג לתוכן