איך הסופגניה של חנוכה יכולה לשנות דפוסי חשיבה

– מצמצם את פערי התפיסה שאורח חיים בריא הוא משטר
– מחליש את התפיסה של "טוהר האכילה" של מאמני כושר ודיאטנים
– מקדם את התפיסה שמאמני כושר ודיאטנים הם קודם כל אנושיים, חשופים לאותם גירויים, וההצלחה שלהם בתהליך האישי שלהם היא תוצאה של ניהול נכון ורציונלי של ידע, הרגלים ודפוסים
– מקדם את ההבנה שלהנאות יש מקום בכל סוג של שגרה, ונכון לגבי כמעט כל יעד
– מנמיך את הסיכוי לאפקט ה"חטאתי, אז אני כבר יוצא מהשגרה לחלוטין"
– מוריד מהפרק את אחת התפיסות המזיקות ביותר שיש אצל הפרט ביחס לאימוץ הרגלים בריאים או תהליך לעבר יעד – "אני לא בנוי לזה, זה קשה מדי, אני יותר מדי אוהב אוכל" וכו'.
לדעתי זה עוזר לגבש אצל האדם את ההבנה שהאחריות היא אצלו, במילים לא מפולטרות זה אומר "חבר, גם אני אוהב אוכל, גם אני אוהב ליהנות, אל תספר לעצמך שזה בגלל שאני גוזר עלי סבל שאתה לא חזק מספיק לשאת. אתה יכול, אתה רק צריך ללמוד כלים כדי לדעת איך. ולהשקיע".