הכרות נטולת סטיגמות עם הפרעות אכילה

בארץ, הפרעות אכילה הן עדיין תפוח אדמה לוהט שנמנעים מלדבר עליו כמעט באופן מוחלט, אבל זה נושא לפוסט אחר.

היום וכחלק מהשבוע החשוב הזה, אני רוצה שקודם כל נעשה הכרות נטולת סטיגמות:

  1. אף אחד לא בוחר בהפרעת אכילה ואף אחד ואף אחת לא עושים את זה "רק כדי להראות טוב".
  2. לצאת מהפרעת אכילה זה לא "רק עניין של בחירה".

אם קרוב אליכם נמצא במצוקה – הוא לא בוחר בזה, והוא לא "רק צריך לבחור" לצאת מזה. הוא צריך מעגל תמיכה רחב ומסגרת טיפול מקצועית. לעיתים קרובות יהיה  לו קשה לבקש אותם או להכיר בצורך בהם. הציפיה "לצאת מזה" היא כמו לצפות מאדם לבחור "לצאת" ממחלה כמו שפעת או מחלת הנשיקה, או הפרעות נפשיות אחרות כמו פוסט טראומה,  הפרעה דו-קוטבית או דיכאון קליני.

  1. הפרעות אכילה זה לא רק אנורקסיה או תת-משקל. הפרעות אכילה הן ספקטרום רחב שמתחיל בהתנהגויות דיאטה חד-פעמיות מזיקות פיזית, רגשית ונפשית ונגמר בסכנה של ממש. הסובלים מהם יכולים להיות בכל טווחי המשקל ובכל הצורות.
  2. כאשר קיים תת משקל, הגעה למשקל תקין היא לרוב רק אבן דרך ולא מגדירה החלמה. הסובלים מתמודדים גם לאחר ההגעה למשקל תקין עם קשיים רגשיים, נפשיים והתנהגותיים משמעותיים.

הסתרה ושידור "עסקים כרגיל"

לעיתים תושקע אנרגיה אדירה בהסתרה ושידור של "עסקים כרגיל". לעיתים הסובלים גם באמת יאמינו ש"הכל דווקא מעולה". איתור מוקדם יכול להציל חיים ולחסוך חודשים ושנים של מעגל הרס בלתי נפסק.

  1. משקל תקין הוא לא רק טבלאות BMI אלא אינדיבידואלי. עצם היותו של אדם תקין לפי הספרות המקצועית לא אומר כלום
  2. באותו עניין – על אף שהורגלנו לחשוב ככה, האינסטגרם והמדיה לא מהווים דוגמה למראה גוף בריא, תקין, או נורמטיבי. הם לא דוגמה ל"מה שבסדר". הפנטזיה הזאת צריכה להסתיים
  3. הפרעות אכילה הן לא "רק של": הן לא מגיעות רק מבתים הרוסים, ולא רק ממשפחות עשירות ומפונקות. לא רק איפה שההורים לא נמצאים והן ממש לא "רק אצל נערות ונשים".

הן לעיתים בכל חבורה, בכל כיתה, בכל משרד הייטק, בכל חבורת אימהות, בכל קבוצת כדורסל של הגברים בשבת. אז חלאס עם הסטיגמות.

  1. עוצמת הפרעת האכילה לא מאששת את ההמצאות שלה:

קריטריונים רפואיים קיימים, אבל הם לא מגדירים האם הקרובים אליכם או אתם סובלים מהפרעת אכילה. מצוקה היא מצוקה, סבל הוא סבל.

  1. לעוקביי מעולם הכושר: פעילות גופנית לא "מרפאת" הפרעות אכילה. לעיתים אף רחוק מזה. היא יכולה להזיק ולדרדר, היא יכולה למסך ולערפל מצב נפשי והתנהגותי קשה מאוד, ואכן, במצבים מסוימים בלבד, בקונסטלציה הנכונה, תחת הערכה, הדרכה, הבנה מוחלטת של המצב וקשר בין גורמי הטיפול למאמן – היא יכולה להיות חלק מתהליך ההחלמה והטיפול.
  2. ובהמשך ישיר – הפרעות אכילה קשורות יותר ויותר בתרבות הפיטנס. הן קיימות בהיקף רחב אצל ספורטאים מקצועיים ובהיקף גדול ומשמעותי אצל ספורטאים חובבים.

בואו נסיר את מחסום הבושה.

אפשר וצריך לדבר על זה,

נכון ורצוי להורים, לצוותי הוראה, לאנשי מקצוע ממגוון רחב של תחומים – ללמוד על זה.

ובוודאי – זה אמיץ, זה מתבקש, וזה בעיקר לגיטימי לבקש עזרה.



View this post on Instagram

זו השנה השניה שביחד עם עוד הרבה מאוד אנשי טיפול ודיאטנים ברחבי העולם, אני בוחר לציין את שבוע המודעות להפרעות אכילה. ⁦▪️⁩ וכחלק מהשבוע החשוב הזה, אני רוצה שקודם כל נעשה הכרות נטולת סטיגמות: 1. אף אחד לא בוחר בהפרעת אכילה ואף אחד ואף אחת לא עושים את זה "רק כדי להראות טוב" 2. לצאת מהפרעת אכילה זה לא "רק עניין של בחירה". אם קרוב אליכם נמצא במצוקה – הוא לא בוחר בזה, והוא לא "רק צריך לבחור" לצאת מזה. הוא צריך מעגל תמיכה רחב ומסגרת טיפול מקצועית. לעיתים קרובות יהיה לו קשה לבקש אותם או להכיר בצורך בהם. הציפיה "לצאת מזה" היא כמו לצפות מאדם לבחור "לצאת" משפעת או מדיכאון 3. הפרעות אכילה זה לא רק אנורקסיה או תת-משקל. הפרעות אכילה הן ספקטרום רחב שמתחיל בהתנהגויות דיאטה חד-פעמיות מזיקות פיזית, רגשית ונפשית ונגמר בסכנה של ממש. הסובלים מהם יכולים להיות בכל טווחי המשקל ובכל הצורות. 4. כאשר קיים תת משקל, הגעה למשקל תקין היא לרוב רק אבן דרך ולא מגדירה החלמה. הסובלים מתמודדים גם לאחר ההגעה למשקל תקין עם קשיים רגשיים, נפשיים והתנהגותיים משמעותיים. לעיתים תושקע אנרגיה אדירה בהסתרה ושידור של "עסקים כרגיל". לעיתים הסובלים גם באמת יאמינו ש"הכל דווקא מעולה". איתור מוקדם יכול להציל חיים ולחסוך חודשים ושנים של מעגל הרס בלתי נפסק. 5. משקל תקין הוא לא רק טבלאות BMI אלא אינדיבידואלי. עצם היותו של אדם תקין לפי הספרות המקצועית לא אומר כלום 6. באותו עניין – על אף שהורגלנו לחשוב ככה, האינסטגרם והמדיה לא מהווים דוגמה למראה גוף בריא, תקין, או נורמטיבי. הם לא דוגמה ל"מה שבסדר". הפנטזיה הזאת צריכה להסתיים 7. הפרעות אכילה הן לא "רק של": הן לא מגיעות רק מבתים הרוסים, ולא רק ממשפחות עשירות ומפונקות. לא רק איפה שההורים לא נמצאים והן ממש לא "רק אצל נערות ונשים" 8. עוצמת הפרעת האכילה לא מאששת את ההמצאות שלה: קריטריונים רפואיים קיימים, אבל הם לא מגדירים האם הקרובים אליכם או אתם סובלים מהפרעת אכילה. מצוקה היא מצוקה, סבל הוא סבל 9. לעוקביי מעולם הכושר: פעילות גופנית לא "מרפאת" הפרעות אכילה. לעיתים אף רחוק מזה. היא יכולה להזיק ולדרדר, היא יכולה למסך ולערפל מצב נפשי והתנהגותי קשה מאוד, ואכן, במצבים מסוימים בלבד, בקונסטלציה הנכונה, תחת הערכה, הדרכה, הבנה מוחלטת של המצב וקשר בין גורמי הטיפול למאמן - היא יכולה להיות חלק מתהליך ההחלמה והטיפול. 10. ובהמשך ישיר – הפרעות אכילה קשורות יותר ויותר בתרבות הפיטנס. הן קיימות בהיקף רחב אצל ספורטאים מקצועיים ובהיקף גדול ומשמעותי אצל ספורטאים חובבים. אפשר וצריך לדבר על זה

A post shared by Shahar Kochavi | Clinic (@s.k.clinic) on

דילוג לתוכן