לא תודה, אני מנסה לחיות עם פחות אנרגיה כרגע

כמה מוזר זה היה
אם בני אדם היו מסתובבים בעולם הזה ואומרים
"לא תודה, אני מנסה לחיות עם פחות אנרגיה כרגע"
"וואי, יש בזה מלא אנרגיה, אני אוותר"
"הגזמתי לגמרי עם האנרגיה אתמול. היום אנסה להפחית את כמות האנרגיה שממנה אני מתקיים בחצי"

כמה קל לנו לחשוב שקלוריות הן משהו שנתון אך ורק להחלטנו. אנחנו ננהל את הצרכים של הגוף שלנו.

כמה קל לנו – כאשר בתודעה שלנו קלוריה היא יצור כלאיים בלתי מוגדר. מצד אחד – התבוננות על אוכל כעל עיניין פיזיקלי בלבד, תוך הקטנה של התפקידים החיוניים הפיזיולוגיים, התרבותיים, המשפחתיים, הרגשיים והדוניים של אוכל.

מן הצד השני – שם המושג (קלוריות) הוא אמת מידה נפרדת לחלוטין המיועדת אך ורק למזון, ומשבשת את ההקשר שאנחנו עושים בין הצמצום בהן לבין הצמצום בצרכים שלנו באנרגיה.

"אני מפחד.ת שאכלתי יותר מדי קלוריות"
אם רק הייתן מדברות על הפחד שלכן להזין את עצמכן באנרגיה, או על הפחד לעוף על התאוות שלכן בלי להתנצל – הייתן מזהות עד כמה זה לא הוגן כלפי עצמכן.

מוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
דילוג לתוכן