מאמרים

איזה מזל שיש רעב

איזה מזל שיש רעב, אחרת היינו צריכים לשחק את משחק הניחושים או להעזר באדם אחר שיספר לנו מתי אנחנו רעבים.
התפריט עובד לכם? מצוין, זה אומר שהדיאטן שלכם עשה עבודה טובה. זה **לא** אומר שלא יהיו ימים שהגוף יאותת לכם שהיום, דווקא היום, זה לא מספיק.


לפעמים מקורה בצורך פיזיולוגי אמיתי שצריך ונכון לענות עליו. לפעמים מקורה בצורך רגשי, מבטיח לכם, גם זה בסדר.
גם מעבר לדף התפריט או למספר הקלוריות שהקצבתם לעצמכם – יש לכם את הלגיטימציה לאכול.

לא כל "חריגה מהתפריט" היא לא לגיטימית

לפעמים מקורה בצורך פיזיולוגי אמיתי שצריך ונכון לענות עליו. לפעמים מקורה בצורך רגשי, מבטיח לכם, גם זה בסדר.
גם מעבר לדף התפריט או למספר הקלוריות שהקצבתם לעצמכם – יש לכם את הלגיטימציה לאכול.

הכרות נטולת סטיגמות עם הפרעות אכילה

בארץ, הפרעות אכילה הן עדיין תפוח אדמה לוהט שנמנעים מלדבר עליו כמעט באופן מוחלט, אבל זה נושא לפוסט אחר.

היום וכחלק מהשבוע החשוב הזה, אני רוצה שקודם כל נעשה הכרות נטולת סטיגמות:

  1. אף אחד לא בוחר בהפרעת אכילה ואף אחד ואף אחת לא עושים את זה “רק כדי להראות טוב”.
  2. לצאת מהפרעת אכילה זה לא “רק עניין של בחירה”.

אם קרוב אליכם נמצא במצוקה – הוא לא בוחר בזה, והוא לא “רק צריך לבחור” לצאת מזה. הוא צריך מעגל תמיכה רחב ומסגרת טיפול מקצועית. לעיתים קרובות יהיה  לו קשה לבקש אותם או להכיר בצורך בהם. הציפיה “לצאת מזה” היא כמו לצפות מאדם לבחור “לצאת” ממחלה כמו שפעת או מחלת הנשיקה, או הפרעות נפשיות אחרות כמו פוסט טראומה,  הפרעה דו-קוטבית או דיכאון קליני.

  1. הפרעות אכילה זה לא רק אנורקסיה או תת-משקל. הפרעות אכילה הן ספקטרום רחב שמתחיל בהתנהגויות דיאטה חד-פעמיות מזיקות פיזית, רגשית ונפשית ונגמר בסכנה של ממש. הסובלים מהם יכולים להיות בכל טווחי המשקל ובכל הצורות.
  2. כאשר קיים תת משקל, הגעה למשקל תקין היא לרוב רק אבן דרך ולא מגדירה החלמה. הסובלים מתמודדים גם לאחר ההגעה למשקל תקין עם קשיים רגשיים, נפשיים והתנהגותיים משמעותיים.

הסתרה ושידור "עסקים כרגיל"

לעיתים תושקע אנרגיה אדירה בהסתרה ושידור של “עסקים כרגיל”. לעיתים הסובלים גם באמת יאמינו ש”הכל דווקא מעולה”. איתור מוקדם יכול להציל חיים ולחסוך חודשים ושנים של מעגל הרס בלתי נפסק.

  1. משקל תקין הוא לא רק טבלאות BMI אלא אינדיבידואלי. עצם היותו של אדם תקין לפי הספרות המקצועית לא אומר כלום
  2. באותו עניין – על אף שהורגלנו לחשוב ככה, האינסטגרם והמדיה לא מהווים דוגמה למראה גוף בריא, תקין, או נורמטיבי. הם לא דוגמה ל”מה שבסדר”. הפנטזיה הזאת צריכה להסתיים
  3. הפרעות אכילה הן לא “רק של”: הן לא מגיעות רק מבתים הרוסים, ולא רק ממשפחות עשירות ומפונקות. לא רק איפה שההורים לא נמצאים והן ממש לא “רק אצל נערות ונשים”.

הן לעיתים בכל חבורה, בכל כיתה, בכל משרד הייטק, בכל חבורת אימהות, בכל קבוצת כדורסל של הגברים בשבת. אז חלאס עם הסטיגמות.

  1. עוצמת הפרעת האכילה לא מאששת את ההמצאות שלה:

קריטריונים רפואיים קיימים, אבל הם לא מגדירים האם הקרובים אליכם או אתם סובלים מהפרעת אכילה. מצוקה היא מצוקה, סבל הוא סבל.

  1. לעוקביי מעולם הכושר: פעילות גופנית לא “מרפאת” הפרעות אכילה. לעיתים אף רחוק מזה. היא יכולה להזיק ולדרדר, היא יכולה למסך ולערפל מצב נפשי והתנהגותי קשה מאוד, ואכן, במצבים מסוימים בלבד, בקונסטלציה הנכונה, תחת הערכה, הדרכה, הבנה מוחלטת של המצב וקשר בין גורמי הטיפול למאמן – היא יכולה להיות חלק מתהליך ההחלמה והטיפול.
  2. ובהמשך ישיר – הפרעות אכילה קשורות יותר ויותר בתרבות הפיטנס. הן קיימות בהיקף רחב אצל ספורטאים מקצועיים ובהיקף גדול ומשמעותי אצל ספורטאים חובבים.

בואו נסיר את מחסום הבושה.

אפשר וצריך לדבר על זה,

נכון ורצוי להורים, לצוותי הוראה, לאנשי מקצוע ממגוון רחב של תחומים – ללמוד על זה.

ובוודאי – זה אמיץ, זה מתבקש, וזה בעיקר לגיטימי לבקש עזרה.



View this post on Instagram

זו השנה השניה שביחד עם עוד הרבה מאוד אנשי טיפול ודיאטנים ברחבי העולם, אני בוחר לציין את שבוע המודעות להפרעות אכילה. ⁦▪️⁩ וכחלק מהשבוע החשוב הזה, אני רוצה שקודם כל נעשה הכרות נטולת סטיגמות: 1. אף אחד לא בוחר בהפרעת אכילה ואף אחד ואף אחת לא עושים את זה "רק כדי להראות טוב" 2. לצאת מהפרעת אכילה זה לא "רק עניין של בחירה". אם קרוב אליכם נמצא במצוקה – הוא לא בוחר בזה, והוא לא "רק צריך לבחור" לצאת מזה. הוא צריך מעגל תמיכה רחב ומסגרת טיפול מקצועית. לעיתים קרובות יהיה לו קשה לבקש אותם או להכיר בצורך בהם. הציפיה "לצאת מזה" היא כמו לצפות מאדם לבחור "לצאת" משפעת או מדיכאון 3. הפרעות אכילה זה לא רק אנורקסיה או תת-משקל. הפרעות אכילה הן ספקטרום רחב שמתחיל בהתנהגויות דיאטה חד-פעמיות מזיקות פיזית, רגשית ונפשית ונגמר בסכנה של ממש. הסובלים מהם יכולים להיות בכל טווחי המשקל ובכל הצורות. 4. כאשר קיים תת משקל, הגעה למשקל תקין היא לרוב רק אבן דרך ולא מגדירה החלמה. הסובלים מתמודדים גם לאחר ההגעה למשקל תקין עם קשיים רגשיים, נפשיים והתנהגותיים משמעותיים. לעיתים תושקע אנרגיה אדירה בהסתרה ושידור של "עסקים כרגיל". לעיתים הסובלים גם באמת יאמינו ש"הכל דווקא מעולה". איתור מוקדם יכול להציל חיים ולחסוך חודשים ושנים של מעגל הרס בלתי נפסק. 5. משקל תקין הוא לא רק טבלאות BMI אלא אינדיבידואלי. עצם היותו של אדם תקין לפי הספרות המקצועית לא אומר כלום 6. באותו עניין – על אף שהורגלנו לחשוב ככה, האינסטגרם והמדיה לא מהווים דוגמה למראה גוף בריא, תקין, או נורמטיבי. הם לא דוגמה ל"מה שבסדר". הפנטזיה הזאת צריכה להסתיים 7. הפרעות אכילה הן לא "רק של": הן לא מגיעות רק מבתים הרוסים, ולא רק ממשפחות עשירות ומפונקות. לא רק איפה שההורים לא נמצאים והן ממש לא "רק אצל נערות ונשים" 8. עוצמת הפרעת האכילה לא מאששת את ההמצאות שלה: קריטריונים רפואיים קיימים, אבל הם לא מגדירים האם הקרובים אליכם או אתם סובלים מהפרעת אכילה. מצוקה היא מצוקה, סבל הוא סבל 9. לעוקביי מעולם הכושר: פעילות גופנית לא "מרפאת" הפרעות אכילה. לעיתים אף רחוק מזה. היא יכולה להזיק ולדרדר, היא יכולה למסך ולערפל מצב נפשי והתנהגותי קשה מאוד, ואכן, במצבים מסוימים בלבד, בקונסטלציה הנכונה, תחת הערכה, הדרכה, הבנה מוחלטת של המצב וקשר בין גורמי הטיפול למאמן - היא יכולה להיות חלק מתהליך ההחלמה והטיפול. 10. ובהמשך ישיר – הפרעות אכילה קשורות יותר ויותר בתרבות הפיטנס. הן קיימות בהיקף רחב אצל ספורטאים מקצועיים ובהיקף גדול ומשמעותי אצל ספורטאים חובבים. אפשר וצריך לדבר על זה

A post shared by Shahar Kochavi | Clinic (@s.k.clinic) on

הפרעות אכילה – מחשבות על הסרט Miss America של טיילור סוויפט

טיילור סוויפט היא זמרת מהממת, אבל הפוסט הזה הוא לא על טיילור הזמרת או הסלבריטי.
זה פוסט על חוויות שנשים וגברים מסביבכם עוברים עם עצמם מדי יום: הבת של השכנה, החבר שעושה איתכם קרוספיט, החברה של הילדה שלכם מחוג ג’אז. כמה מסביבכם? ככה שכמעט אין סיכוי שבכיתה של הילדים שלכם אין מישהו שסובל מהפרעות אכילה, בוודאי בשכבה שלהם. שירות צבאי בתל אביב? שירות צבאי בחור בדרום? כנראה שגם שם.
טיילור מספרת על ההתמודדות האישית שלה, התמודדות יומיומית של כל כך הרבה בנות ובני נוער ושל נשים וגברים צעירות וצעירים. תוך שאני צופה בסרט התיעודי בנטפליקס ומחפש אסקפיזם (ולא שוב “לעבוד”) הקטע הכן הזה מתחיל לנגן ואני שומע שוב את הסיפור אותו אני שומע כל שבוע, כל יום.
למה החלטתי לרשום על זה?

יצירת תוכן בחסות ״המלחמה בהשמנה״

אחת לכמה זמן עולה שוב השאלה בין אנשי המקצוע – האם בחסות “המלחמה בהשמנה” אנחנו יכולים להמשיך לייצר תוכן לאוכלוסייה הכללית בצורה רחבה כל כך לאסטרטגיות בקרת משקל ודיאטה שהן אינן מותאמות לאינדיבידואל עצמו.
הרי השמנה היא מגפה נכון? היא יוצרת מחלות, היא הורגת. תפתחו את הטלויזיה, את פייסבוק, את העמודים של מאמני הכושר והתזונאים שאתם עוקבים אחריהם, את האינסטגרם. תשאלו את עצמכם במה אתם נלחמים: האם המלחמה היא מלחמה בהשמנה או מלחמה בשומן? האם הטיפים האלה נכתבים עבור אלו שסובלים מהשמנה מסכנת בריאות? או עבור אלו שרוצים לעמוד בסטנדרטים ואידיאלים של רזון ו/או שרירים?
טיילור מספרת את הסיפור שקורה בכל חדר כושר, בכל כיתה, בכל מעגל חברתי. היא מספרת על התנהגויות אינדיבידואליות שקשורות בבקרת המשקל ואסתטיקה ועל כמה פשוט לקבל אישור עליהן בבלוגים בנושאי דיאטה, ואני אוסיף – גם במדיה וגם מאנשי המקצוע עצמם.
אז מה אני חושב

  1. אני חושב שאם ה”טיפים הכלליים” שלנו למניעת השמנה היו עובדים, כאשר כל כך הרבה שנים הקונספט שלהם נשאר דומה – אחוזי ההשמנה במדינות המערב לא היו עולים. להמליץ על רישום מזון, ספירת קלוריות, שימוש באפליקציות ניטור או “צומות מתוכננים” לאוכלוסייה הכללית, במיוחד הצעירה, ולתמך את זה במגפת ההשמנה זה לא תופס מים.
  2. אכילה, עליה במשקל, ירידה במשקל – אנחנו לא יכולים לנתק אותם מהתנהגות ואנחנו לא יכולים לנתק אותם מהעולם הרגשי ומהתפיסות הייחודיות לכל אדם בפני עצמו. האסטרטגיות התזונתיות / אימוניות, ההדרכה, הטיפול – הם אמורים להיות מותאמים כמו חליפה. הם לא רק משפיעים על המשקל, הם משפיעים על האדם.
  3. כל עוד לא ידענו שיש לזה השפעה שלילית משמעותית על חלקים אחרים באוכלוסייה, מילא. כל עוד לא ידענו שאחוזי הפרעות האכילה עולים – מילא. לפחות ניתן היה להגיד “זה לא מזיק”. הטיעון שהאחוז באוכלוסייה שיכול היה להרוויח מטיפים לבקרת משקל גבוה מהאחוז שעלול להיפגע מהם פשוט לא תופס. גם אם לכאורה הטיפים האלה היו עוזרים להפחית את ההשמנה באוכלוסיה, הם פשוט לא מספיק טובים ולא צריך להמשיך לעודד אותם אם קיים הסיכוי שעבור חלק קטן יותר, אך משמעותי הם יתרמו להתדרדרות המצב הבריאותי הפיזי, הרגשי והנפשי.
  4. אנשי מקצוע, תשאלו את עצמכם, בכל הכנות, מי הם האנשים שנחשפים לתכנים שאתם מייצרים, כמה מהם באמת זקוקים ל”משטר דיאטה” נוקשה כדי למנוע סיבוכים רפואיים, לשפר איכות חייהם או להאריך חיים. ועבור כמה מהם ירידה במשקל או נוקשות תזונתית לא יתרמו דבר מבחינת מדדי בריאות. הבחירה בסוג התוכן שאתם רוצים לייצר או הגישה המקצועית שלכם לנושא – היא שלכם. תוכן שמיוצר לטובת אסתטיקה גופנית הוא לגיטימי, כל עוד הוא לא עטוף באצטלה של קידום בריאות ומניעת השמנה. קחו אחריות
  5. עכשיו לאחר שבדקתם מי קהל היעד שלכם *באמת*, כיתבו והעבירו מסרים שיתנו לו ערך אמיתי. גם אם הם לא התכנים שהוא “מצפה מכם” להעביר לו.
  6. מילה אחרונה, לא כל אדם שמקיים או שיש לו שאיפות לקיים ירידה במשקל סובל מהפרעות אכילה. לא כל עיסוק ולא כל דאגה מאוכל ומשקל הם הפרעת אכילה. אף אחד לא צריך להסתובב ולחלק לסובבים אותו תגיות. זה מחליש את מי שבאמת רוצה לשנות הרגלים, שולל את הלגיטימציה שלו לבצע אותם ופוגע בתהליך שלו, וזה גורם נזק אדיר למי שבאמת סובלים מהפרעות אכילה, מוזיל ומרדד את מורכבות ודחיפות המצב הבריאותי ולעיתים המסוכן שבו הם נמצאים, וגורם לאנשי המקצוע שכותבים ומדברים על זה להישמע כמו חבורת קונספירטורים שצועקים “זאב-זאב”.

טיילור סוויפט היא זמרת מהממת, אבל הפוסט הזה הוא לא על טיילור הזמרת או הסלבריטי.זה פוסט על חוויות שנשים וגברים מסביבכם עוברים עם עצמם מדי יום: הבת של השכנה, החבר שעושה איתכם קרוספיט, החברה של הילדה שלכם מחוג ג'אז. כמה מסביבכם? ככה שכמעט אין סיכוי שבכיתה של הילדים שלכם אין מישהו שסובל מהפרעות אכילה, בוודאי בשכבה שלהם. שירות צבאי בתל אביב? שירות צבאי בחור בדרום? כנראה שגם שם.טיילור מספרת על ההתמודדות האישית שלה, התמודדות יומיומית של כל כך הרבה בנות ובני נוער ושל נשים וגברים צעירות וצעירים. תוך שאני צופה בסרט התיעודי בנטפליקס ומחפש אסקפיזם (ולא שוב "לעבוד") הקטע הכן הזה מתחיל לנגן ואני שומע שוב את הסיפור אותו אני שומע כל שבוע, כל יום.למה החלטתי לרשום על זה?אחת לכמה זמן עולה שוב השאלה בין אנשי המקצוע - האם בחסות "המלחמה בהשמנה" אנחנו יכולים להמשיך לייצר תוכן לאוכלוסייה הכללית בצורה רחבה כל כך לאסטרטגיות בקרת משקל ודיאטה שהן אינן מותאמות לאינדיבידואל עצמו.הרי השמנה היא מגפה נכון? היא יוצרת מחלות, היא הורגת. תפתחו את הטלויזיה, את פייסבוק, את העמודים של מאמני הכושר והתזונאים שאתם עוקבים אחריהם, את האינסטגרם. תשאלו את עצמכם במה אתם נלחמים: האם המלחמה היא מלחמה בהשמנה או מלחמה בשומן? האם הטיפים האלה נכתבים עבור אלו שסובלים מהשמנה מסכנת בריאות? או עבור אלו שרוצים לעמוד בסטנדרטים ואידיאלים של רזון ו/או שרירים?טיילור מספרת את הסיפור שקורה בכל חדר כושר, בכל כיתה, בכל מעגל חברתי. היא מספרת על התנהגויות אינדיבידואליות שקשורות בבקרת המשקל ואסתטיקה ועל כמה פשוט לקבל אישור עליהן בבלוגים בנושאי דיאטה, ואני אוסיף – גם במדיה וגם מאנשי המקצוע עצמם.????אז מה אני חושב????1⃣ אני חושב שאם ה"טיפים הכלליים" שלנו למניעת השמנה היו עובדים, כאשר כל כך הרבה שנים הקונספט שלהם נשאר דומה – אחוזי ההשמנה במדינות המערב לא היו עולים. להמליץ על רישום מזון, ספירת קלוריות, שימוש באפליקציות ניטור או "צומות מתוכננים" לאוכלוסייה הכללית, במיוחד הצעירה, ולתמך את זה במגפת ההשמנה זה לא תופס מים.2⃣ אכילה, עליה במשקל, ירידה במשקל – אנחנו לא יכולים לנתק אותם מהתנהגות ואנחנו לא יכולים לנתק אותם מהעולם הרגשי ומהתפיסות הייחודיות לכל אדם בפני עצמו. האסטרטגיות התזונתיות / אימוניות, ההדרכה, הטיפול – הם אמורים להיות מותאמים כמו חליפה. הם לא רק משפיעים על המשקל, הם משפיעים על האדם.3⃣ כל עוד לא ידענו שיש לזה השפעה שלילית משמעותית על חלקים אחרים באוכלוסייה, מילא. כל עוד לא ידענו שאחוזי הפרעות האכילה עולים – מילא. לפחות ניתן היה להגיד "זה לא מזיק".הטיעון שהאחוז באוכלוסייה שיכול היה להרוויח מטיפים לבקרת משקל גבוה מהאחוז שעלול להיפגע מהם פשוט לא תופס. גם אם לכאורה הטיפים האלה היו עוזרים להפחית את ההשמנה באוכלוסיה, הם פשוט לא מספיק טובים ולא צריך להמשיך לעודד אותם אם קיים הסיכוי שעבור חלק קטן יותר, אך משמעותי הם יתרמו להתדרדרות המצב הבריאותי הפיזי, הרגשי והנפשי.4⃣ אנשי מקצוע, תשאלו את עצמכם, בכל הכנות, מי הם האנשים שנחשפים לתכנים שאתם מייצרים, כמה מהם באמת זקוקים ל"משטר דיאטה" נוקשה כדי למנוע סיבוכים רפואיים, לשפר איכות חייהם או להאריך חיים. ועבור כמה מהם ירידה במשקל או נוקשות תזונתית לא יתרמו דבר מבחינת מדדי בריאות. הבחירה בסוג התוכן שאתם רוצים לייצר או הגישה המקצועית שלכם לנושא – היא שלכם. תוכן שמיוצר לטובת אסתטיקה גופנית הוא לגיטימי, כל עוד הוא לא עטוף באצטלה של קידום בריאות ומניעת השמנה. קחו אחריות5⃣ עכשיו לאחר שבדקתם מי קהל היעד שלכם *באמת*, כיתבו והעבירו מסרים שיתנו לו ערך אמיתי. גם אם הם לא התכנים שהוא "מצפה מכם" להעביר לו. 6⃣ מילה אחרונה, לא כל אדם שמקיים או שיש לו שאיפות לקיים ירידה במשקל סובל מהפרעות אכילה. לא כל עיסוק ולא כל דאגה מאוכל ומשקל הם הפרעת אכילה. אף אחד לא צריך להסתובב ולחלק לסובבים אותו תגיות. זה מחליש את מי שבאמת רוצה לשנות הרגלים, שולל את הלגיטימציה שלו לבצע אותם ופוגע בתהליך שלו, וזה גורם נזק אדיר למי שבאמת סובלים מהפרעות אכילה, מוזיל ומרדד את מורכבות ודחיפות המצב הבריאותי ולעיתים המסוכן שבו הם נמצאים, וגורם לאנשי המקצוע שכותבים ומדברים על זה להישמע כמו חבורת קונספירטורים שצועקים "זאב-זאב".#משניםאתהשפהVideo credit: Miss Americana, Tremolo Productions, Netflix

פורסם על ידי ‏‎Shahar Kochavi RD‎‏ ב- יום שבת, 1 בפברואר 2020

איך לרדת 5 ק”ג בשבוע אחד בלבד

אתם לא תעשו את זה. פשוט ככה.

  1. כי הדבר האחרון שאתם צריכים זה שיגידו לכם מה מותר ומה אסור
  2. כי גם אם מאמן, “יועץ” או “מומחה” המליץ על זה – זה לא אומר שאתם לא מסכנים את עצמכם
  3. כי אתם אדם שלם, והמראה שלכם או המספר שלכם לא מגדיר אתכם
  4. כי אתם לא בעונש
  5. כי המאבק, התסכול ותחושת המסכנות שתלווה את זה תהיה אמיתית
  6. אבל הירידה במשקל תהיה מדומה, ולא תחזיק יותר ממספר ימים
    שינויים:
    דרך אהבה ודאגה עצמית, לא משנאת המשקל, שנאת הגוף או שומנופוביה.
    דרך למידה על עצמכם, על אוכל ועל גוף, לא מפתרונות קסם, גימיקים והענשה עצמית.

יום שגרתי בקליניקה

אתמול היה יום שגרתי בקליניקה.
בפגישה האחרונה ישבנו, דניאל בן ה-כמעט 14 ואנוכי. אנחנו הולכים ביחד דרך ארוכה. כבר יותר משנה.
לפני שנפגשנו הכנתי לי את הדברים שידעתי שאני רוצה שנעבוד עליהם השבוע. בגילאים כאלה אתה שוקל מילים, שוקל על מה “לבזבז זמן טיפול” כל עוד עדיין לא אבדה הסבלנות.
באמצע שאנחנו מדברים על מה שאני בטוח שהוא הצעד הבא, דניאל מסיט את העיניים שלו למעמד כרטיסי הביקור שעומד באותו מקום כל השנה וחצי האחרונות ומשנה נושא – “שחר, הלב על הכרטיס הוא בשביל אהבה, נכון?”. הסתכלתי עליו במבט כזה שהוא ואני מבינים, מבקש שיסביר – “זה פעילות גופנית, אוכל טוב, ואהבה עצמית, נכון?”
התרגשתי ממש. לקח לי כמה רגעים לחזור.
האמת? זה נכון.
קודם כל אהבה עצמית, דאגה עצמית, פרגון עצמי. זו הפלטפורמה – משם אפשר לצאת לדרך.
כמה מכם היו רוצים להגיע לתובנה הזו כשהייתם כמעט-בני 14?

מה מוכרים לילדים שלכם באינסטגרם?

הורים, אחים ואחיות, כל אחד שקורא ויש לו בחייו נערה מתבגרת שבריאותה ועולמה הרגשי חשובים לו. יש לי להיום שיעורי בית עבורכם.
היום באינסטגרם נתקלתי בפוסט של משפיענית שאני מבטיח לכם שאין כמעט נערה שאינה עוקבת אחריה, אני לא מפספס, נסו אותי.
כמו משפיעניות אחרות, היא מגלמת את החלום – הוא זוהר, אופנתי, לעיתים מרוטש ואסתטי. לרוב הוא גם רזה בצורה קיצונית. אבל דווקא במקרה הזה מדובר במשפיענית שלא עונה על הסטנדרטים הקבועים של עולם האופנה ומודל היופי – ודווקא בגלל זה – זה מסוכן יותר.
כשאתם חוזרים היום הביתה אני רוצה שתשאלו את מי שיקרה לכם אם הן ראו פעם מפורסמים מקדמים תה או כדורים שמתיימרים “לנקות רעלים” או לרדת במשקל. אני אסביר לכם למה זה מסוכן.
בוידאו כאמור מקדמים תה לניקוי רעלים. מושג חבוט שעיוותו את המשמעות שלו פעמים רבות. בפועל, ניקוי הרעלים בגוף שלכם קורה באופן טבעי, אצל כולנו, כל הזמן, ללא תלות במזון או כדור ספציפיים. אבל ניקוי רעלים הפך להיות “שם קוד” לירידה במשקל, פתרון “נפיחות”, או “ניקוי” של מערכת העיכול. אתם יודעים על מה אני מדבר.
משפיענים מפורסמים באמת, ההמלצה שלהם חזקה יותר משל ההורים, יותר משל הרופא. אם הם אומרים שזה עובד – זו האמת.
אם זה באמת עבד, והבת שלכם, אחותכם או היקירה לכם נכנסה לעמוד האינסטגרם של “התה לניקוי רעלים” היא נחשפה לעמוד מעוצב ויפהפה עם עשרות תמונות של “לפני ואחרי” השימוש בתה. מעגלגל – לרזה. מרופס – לשרירי. אבל (נעשה את זה קצר), לפי המדע התזונתי והפיזיולוגי שידוע לנו היום, אף אחת מתמונות המהפך היא לא בגלל השימוש בתה, אלא מתוך שינוי הרגלים שכולל תזונה מותאמת ופעילות גופנית. ככל שהשינוי ניכר יותר – כך הוא דרש עבודה קשה יותר בשני הפרמטרים שציינתי למעלה. אני חובב תה מושבע, במיוחד בחורף. אני שותה בכמויות. זו פעולה שיכולה להיות מרגיעה ונעימה, ובעיקר להבטיח צריכה מספקת של נוזלים בימים קרים שחלקינו נוטים לשתות פחות – אבל אנחנו לא מייחסים לתה תכונות ריפוי או קסמים, לא ירידה במשקל ולא ניקוי רעלים.
אם הרכיבים אינם פוגעים בבריאות, אז למה זה מסוכן?

  1. בגלל הציפיה
    גיבוש התפיסה המודעת או הלא מודעת אצל אותה נערה שהיא תראה תוצאות. ולכשהיא לא תראה תוצאות – תחושת התסכול העצמי, הכישלון, האכזבה מגופה – למה הוא נכשל היכן שאצל אנשים אחרים ויפים זה הצליח
    2. בגלל עיוות המציאות
    האפקט המתגלגל שאי אפשר לעשות את זה בלי “עזרים חיצוניים”. אם התה לא הספיק, איך רק תזונה ופעילות גופנית יספיקו, איך רק שינוי אורחות חיים יספיק? האסטרטגיה הבאה עלולה להיות דרסטית יותר.
    כשאתם חוזרים היום הביתה, תדברו עם היקרות לכם. תשאלו אותן איך הן מרגישות, מה הן רואות באינסטגרם. מי המפורסמים שמעניינים אותם – תכירו את המודלים האלה, נסו להבין את אפקט ההשפעה שלהם. ובלי שום קשר, תגידו להן שהן הכי יפות בעולם. ממש ככה, כמו שהן.
    ——
    לחברות המסחריות – תפסיקו למכור לנו לוקשים. יש לכם אחריות חברתית. אני לא מצפה שתעשו לנו טוב, רק שלא תשקרו לנו בפנים.
    למשפיענים ולמפורסמים – יש לכם את הפלטפורמה הבלתי אמצעית החזקה ביותר להשפיע על חיים של אנשים. יש לכם קהל אדיר לעורר בו תחושות חיוביות

 

הורים, אחים ואחיות, כל אחד שקורא ויש לו בחייו נערה מתבגרת שבריאותה ועולמה הרגשי חשובים לו. יש לי להיום שיעורי בית...

פורסם על ידי ‏‎Shahar Kochavi RD‎‏ ב- יום חמישי, 3 בינואר 2019

איך הסופגניה של חנוכה יכולה לשנות דפוסי חשיבה

או במילים אחרות, מה אני חושב על “דוגמנות הסופגניות” באינסטגרם
למי שפספס, בקהילת הפיטנס בישראל השנה משהו חדש קורה. מאז שאני זוכר את עצמי כמאמן/תזונאי ואת הסושיאל מדיה מתפתח במקביל,בכל שנה לקראת הסופגניה של חנוכה, אוזן המן ומשלוח מנות של פורים ומצה של פסח, מאמנים ודיאטנים רבים מיד שלפו את מיטב האסטרטגיות להתמודד עם הנבלים שבחגי ישראל.
בימים האחרונים אני רואה דווקא מגמה אחרת, בה אנשי “תחום הבריאות” מדגמנים אכילת סופגניות ו”מרימים” להנאות הקטנות שבחג. אני חייב להודות, בהתחלה זה עצבן אותי, נו, באמת. כל אחד שיאכל עכשיו סופגניה יעלה לפיד את הפעולה הכל כך לגיטימית הזאת? במחשבה שניה זה היה לי ברור – חד משמעית. דווקא בגלל שלנו, מאמני הכושר והדיאטנים זה כל כך ברור מאליו – צריך לעשות את זה.

למה לדעתי זה חשוב?

כיוון שללקוחות שלכם ולעוקבים שלכם זה לא ברור מאליו. אנשים נוטים פעמים רבות לאמץ דפוסי חשיבה כמו אלה:
– אם אתה מאמן כושר – כל החיים שלך הם סביב תזונה וכושר
– הרגלי האכילה שלך הם “טהורים” לגמרי
– בטח לדיאטן שלי יש במקרר רק חסה וירקות (ואולי חלבונים רזים)
– בטח בן/בת הזוג שלו/ה ממש סובלים
– אבל אני לא רוצה תפריט דל פחמימות / דל שומן / דל טעמים
– הוא מייצג אורח חיים שהייתי מת לקבל על עצמי ותוצאות שהייתי רוצה לפגוש, אבל אני פשוט לא יכול כי זה כל כך קשה
ה”יוזמה” הלא מתוכננת הזאת לדעתי עובדת בדיוק על הקוטביות שבה אנשים מתייחסים לאוכל.
אפשר או “להיות בדיאטה” או “לא לשמור בכלל”. כדי לראות תוצאות חייבים להיות “תחת משטר”.
אני מדבר הרבה על המחוייבות של אנשי המקצוע לקדם אורח חיים, בריאות, ודפוסי חשיבה חיוביים לגבי אכילה אצל העוקבים והלקוחות שלהם . במיוחד אנשי מקצוע “משפיענים” בסושיאל מדיה.

 

אז מה לדעתי, תיעוד שקוף ואנושי כן יכול לעשות

– מצמצם את פערי התפיסה שאורח חיים בריא הוא משטר
– מחליש את התפיסה של “טוהר האכילה” של מאמני כושר ודיאטנים
– מקדם את התפיסה שמאמני כושר ודיאטנים הם קודם כל אנושיים, חשופים לאותם גירויים, וההצלחה שלהם בתהליך האישי שלהם היא תוצאה של ניהול נכון ורציונלי של ידע, הרגלים ודפוסים
– מקדם את ההבנה שלהנאות יש מקום בכל סוג של שגרה, ונכון לגבי כמעט כל יעד
– מנמיך את הסיכוי לאפקט ה”חטאתי, אז אני כבר יוצא מהשגרה לחלוטין”
– מוריד מהפרק את אחת התפיסות המזיקות ביותר שיש אצל הפרט ביחס לאימוץ הרגלים בריאים או תהליך לעבר יעד – “אני לא בנוי לזה, זה קשה מדי, אני יותר מדי אוהב אוכל” וכו’.
לדעתי זה עוזר לגבש אצל האדם את ההבנה שהאחריות היא אצלו, במילים לא מפולטרות זה אומר “חבר, גם אני אוהב אוכל, גם אני אוהב ליהנות, אל תספר לעצמך שזה בגלל שאני גוזר עלי סבל שאתה לא חזק מספיק לשאת. אתה יכול, אתה רק צריך ללמוד כלים כדי לדעת איך. ולהשקיע”.

 

**איך הסופגניה של חנוכה יכולה לשנות דפוסי חשיבה**או במילים אחרות, מה אני חושב על "דוגמנות הסופגניות" באינסטגרםלמי...

פורסם על ידי ‏‎Shahar Kochavi RD‎‏ ב- יום רביעי, 5 בדצמבר 2018

תמרים זה בריא?

אני חייב לכם תשובה על זה כבר הרבה זמן,

אז תמר הוא אחלה, אבל זו לא יכולה להיות האופציה היחידה כשבא משהו מתוק, כדי “להתעורר” כשמשעמם או כשמדגדג בבטן.

הסיפור האמיתי עם תמרים הוא שהם נתפסים כקטנים, של בין-לבין, ולעיתים בקליניקה אני שוומע ממטופלים על צריכה של 5-6 תמרים ביום, יהיה קשה להכניס כמות גדולה כזאת של מנות פרי לתפריט יומי מאוזן.

שתי דוגמאות, שעלולות להרגיש אפילו טיפה מצחיקות:

  • לא כל קפה חייב לבוא עם תמר, בטח שלא שניים. ואם כבר שניים, אז פרי טרי יהיה שווה לחצי כמות הקלוריות ואני מהמר שגם ישביע יותר מ2 תמרים, כך גם אופציות אחרות שמועלות בסרטון
  • אנחנו מסתכלים על התזונה הקודמת לאימון כמכלול מהרגע שקמתם בבוקר ועד שהאימון מתחיל, זו לא חובה לאכול משהו מתוק לפני האימון

תייגו אוהבי תמרים!

תמרים➖אני חייב לכם תשובה על זה כבר הרבה זמן,אז תמר הוא אחלה, אבל זו לא יכולה להיות האופציה היחידה כשבא משהו מתוק, כדי "להתעורר" כשמשעמם או כשמדגדג בבטן.➖הסיפור האמיתי עם תמרים הוא שהם נתפסים כקטנים, של בין-לבין, ולעיתים בקליניקה אני שוומע ממטופלים על צריכה של 5-6 תמרים ביום, יהיה קשה להכניס כמות גדולה כזאת של מנות פרי לתפריט יומי מאוזן.שתי דוגמאות, שעלולות להרגיש אפילו טיפה מצחיקות:• לא כל קפה חייב לבוא עם תמר, בטח שלא שניים. ואם כבר שניים, אז פרי טרי יהיה שווה לחצי כמות הקלוריות ואני מהמר שגם ישביע יותר מ2 תמרים, כך גם אופציות אחרות שמועלות בסרטון• אנחנו מסתכלים על התזונה הקודמת לאימון כמכלול מהרגע שקמתם בבוקר ועד שהאימון מתחיל, זו לא חובה לאכול משהו מתוק לפני האימוןתייגו אוהבי תמרים!#SKmethod#smartchoices#פחותמדקה#תזונה

פורסם על ידי ‏‎Shahar Kochavi RD‎‏ ב- יום שישי, 21 בספטמבר 2018
דילוג לתוכן