אני רוצה שתדמיינו את החיים ללא ספורט. כן, ממש ככה.
האם מתפנה מקום נוסף לדברים מרגשים אחרים בחיים שלכם? כמה האימון מגדיר את הזהות שלכם?
כמה פעילות גופנית והטקסים שסובבים אותה מעצבים את היום שלכם? הארוחות מסביב, הנסיעות, החימום, היעדים?
במקרה הנורא (והלא מאוד תלוש מהמציאות – קורונה וזה) שזה יאבד – איך אתם רואים את החיים שלכם? כמה "טעם" יש בהם? האם הם מלאים, מרגשים?
עבור רבים מאיתנו – נשאר עם חלל גדול ומשמעותי. נדרש למצוא דרכים אחרות לווסת רגשות, לעשות "זמן עצמי" ולתחזק קשרים חברתיים.
עבור חלקים מאיתנו – מציאות כזו היא בלתי מתקבלת על הדעת ואפילו לא על הדימיון.
כשפעילות גופנית היא קרוב להכל – הזהות שלנו והעולם כולו מצטמצמים אליה. ממש כמו בתמונה – הקיום שלנו והצורה שבה אנחנו נחווה את עצמנו היא לפני אימון, באימון, או לאחר אימון.
אני מזמין אתכם להשתתף בתרגיל הזה.
כמה מציאות כזאת מאיימת עליכם?
אילו מחשבות ורגשות עולים בכם כאשר אתם מדמיינים אותה?
ואולי הכי חשוב, האם אתם בכלל מצליחים לדמיין אותה.
והאם במציאות כזו, אתם – עדיין אתם?
כשפעילות גופנית היא קרוב להכל - הזהות שלנו והעולם כולו מצטמצמים אליה.
ממש כמו בתמונה – הקיום שלנו והצורה שבה אנחנו נחווה את עצמנו היא לפני אימון, באימון, או לאחר אימון.
אני מזמין אתכם להשתתף בתרגיל הזה.
כמה מציאות כזאת מאיימת עליכם?
אילו מחשבות ורגשות עולים בכם כאשר אתם מדמיינים אותה?
ואולי הכי חשוב, האם אתם בכלל מצליחים לדמיין אותה.
והאם במציאות כזו, אתם – עדיין אתם?